הסיפור שלנו

אנחנו עוסקים מזה שנים בהנחיית קבוצות, טיפול והרפתקה בטבע, ובהובלת סדנאות העצמה וחוסן.
החזון שעמד לנגד עינינו תמיד היה פשוט ועמוק – להקים מקום שבו הגוף והנפש נפגשים בטבע, מקום של שקט, ניתוק וטעינה מחדש.
רצינו ליצור מרכז ריטריטים שמעניק לאנשים הזדמנות לעצור את מרוץ החיים, לנשום, ולמצוא חיבור אמיתי לעצמם דרך המפגש הישיר עם האדמה, המים, האוויר והיער.

בשנים שקדמו לכך חיפשנו לוקיישן מתאים. חלמנו על אי ביוון, טיילנו במרחבים קסומים, ובדקנו מקומות שיכולים להכיל את הרעיון הזה. ואז הגיעה הקורונה, והחיים סימנו לנו להמתין.
הבנו שהזמן עוד לא הגיע – ושכשיגיע, נדע.

במרץ 2023, בהחלטה ספונטנית, נסענו לסוף שבוע בגאורגיה.
החלום עדיין חי ופועם בתוכנו, ובמהלך הטיול החלטנו לראות כמה חלקות אדמה בלב היערות הפראיים של חבל גוריה.
אחת מהן הובילה אותנו לכפר קטן, חבוי בין ההרים, ששמו אצ’י – כפר שקט על גדת נהר זורם.
כשהגענו לשם, זה היה ברור. משהו במקום הזה נגע בנו – השקט, הירוק, הפשטות, האוויר הצלול והזרימה המתמדת של הנהר.
ידענו שזה המקום שממנו נרצה להתחיל.

תוך ימים ספורים מצאנו את עצמנו חותמים, טסים הלוך ושוב בין ישראל לגאורגיה, והשטח כבר היה שלנו.
הבטחנו לעצמנו שהפעם ניקח את זה באיזי, בלי למהר. שהמקום ייבנה לאט, בקצב שלו, מתוך הקשבה.

אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר, ושינה הכול.
בתוך הכאוס מצאנו את עצמנו עובדים ימים ולילות לצד לוחמים, לוחמות, אזרחים ואנשי כוחות הביטחון – תהליכים של עיבוד, נשימה ותמיכה.
ופתאום הבנו – החלום שלנו על מקום של חיבור גוף-נפש צריך להפוך עכשיו למשהו גדול יותר.
המקום הזה צריך להיות מרחב מרפא.

מרחב שייתן מענה ללוחמים וללוחמות, מקום שבו אפשר לעצור, לנשום, להרגיש שוב את הפשטות, את הטבע, את החיים עצמם.
לא עוד רעיון לעתיד – אלא שליחות של עכשיו.

בלי היסוס טסנו לגאורגיה. השלג כבר היה בפתח, אבל הלב בער.
גייסנו צוותים, עבדנו יום ולילה, ובתוך חמישה וחצי חודשים בלבד – החלום קיבל צורה.
בקתות עץ חמימות בלב ההרים, מבנה מרכזי עם מטבח, חדר אוכל ומרחב נשימה, נהר שזורם מכל פינה, ואוויר שמזכיר מה זה לחיות באמת.

באפריל פתחנו את הדלתות לראשונה – קבוצה של מנחים ומטפלים שהגיעו לפיילוט ראשון.
זו הייתה הפעם הראשונה שהמקום התמלא בחיים, בתנועה, בנשימות, בשיחות ובצחוק.
מאז, סוראיה מארחת עשרות קבוצות של לוחמים, מילואימניקים, נשות מילואים, מפונים, קהילות מעוטף עזה, מטפלים ואנשים שבאים פשוט לנשום מחדש.

עם הזמן, המרחב שלנו נתן מענה לקבוצה אחת בכל פעם. אבל ככל שהמקום הפך לבית חם עבור עוד ועוד אנשים, הגיעו אלינו אינספור פניות – עוד קבוצות, עוד ארגונים, עוד נשמות שרוצות להגיע ולחוות את הריפוי של המקום.
הבנו שאנחנו צריכים לגדול.

וכשאנחנו מבינים משהו – אנחנו לא מחכים יותר מדי.
הפעם החלטנו שאם כבר עושים את זה, אז באמת עושים את זה.
(שלושה חודשים, כן? אפילו לנו זה נשמע קצת משוגע…)

ובאמת, בתוך שלושה חודשים בלבד קם לתחייה מתחם נוסף – מרחב חדש שמאפשר לנו לארח שתי קבוצות במקביל.
הכול נבנה באותה רוח: אהבה לטבע, פשטות, חיבור ונשימה.

היום, סוראיה מעניקה מענה לשתי קבוצות במקביל – כל אחת במרחב משלה, עם השקט שלה, הנהר שלה, והמסע הייחודי שלה.
המקום ממשיך לצמוח, להתרחב ולנשום, אבל הלב של סוראיה נשאר אותו לב – חיבור פשוט בין אדם, טבע ונשימה.

סוראיה – כשחלום הופך למציאות.